מאמרים

פסיכו-קרדיולוגיה - מה לוקחים ללב ומה משאירים בחוץ?

מאת יהודה ניניו

יואל, גבר כבן 54, נשוי+4, יועץ השקעות בחברת פיננסים, מצא את עצמו מובהל לטיפול נמרץ לב לאחר שהתמוטט בזמן ישיבת הנהלה. ליואל ולמשפחתו נאמר שהוא חייב לעבור מיד השתלת דפיברילטור (מכשיר שמושתל בבית החזה סמוך ללב, ושאחראי להחזיר את קצב לב לפעולה סדירה על ידי מתן שוק חשמלי). זו היתה בשורה שהפיחה תקווה בחששות הכבדים של כולם.

ההשתלה עברה בהצלחה. שלושה חדשים לאחר מכן התקשר אליי ד"ר גורביץ', הקרדיולוג שמטפל ביואל וביקש שאפגוש אותו. "מדובר באיש חזק", הוא אמר, "כיום לא נשקפת סכנה לחייו, אבל המשפחה אומרת שהוא מדוכא".

יואל סירב להיפגש עם פסיכולוג.

כחודשיים לאחר מכן התקשרה אלי אשתו ואמרה: "ד"ר גורביץ' המליץ לי לדבר אתך. יואל מסרב לקחת טיפול תרופתי (פסיכיאטרי) ואני לא יודעת מה לעשות. הוא בקושי יוצא מהבית, הולך לעבודה בלי חשק, כל הלילה הוא מטייל בבית, ולא מוכן לספר מה עובר עליו".

ייעצתי לה כיצד להציע לו לפגוש אותי, אבל יואל עדיין עמד בסירובו להגיע לטיפול.

כמה ימים לאחר מכן קיבל יואל שוק חשמלי מהמכשיר והגיע למחלקת אשפוז לב בבית החולים. בשלב הזה הוא היה מותש, מבולבל וחרד. במשך ארבעת החודשים הבאים נפגשנו מדי שבוע, כשכבר בפגישה השנייה היה ברור לשנינו שיואל מסרב "להרפות" ולחשוף בפני אדם אחר את המהומה שמתחוללת בתוכו.

תרגלתי עם יואל הרפית שרירים הדרגתית וטכניקת נשימה מרגיעה, שבסיומה הוא אמר: "אין לי מושג מה עשית לי, אבל זו הפעם הראשונה מזה הרבה זמן שלא חשבתי על הלב שלי".

אט-אט חשף יואל כי הוא סובל ממחשבות קשות סביב המוות, רואה את הלווייתו תכופות בדמיונו, ומרגיש שגופו בגד בו (למרות שהוא דאג לו, אכל בריא ועשה ספורט) ושלעולם לא יוכל לחזור למי שהיה.

חולה לב שעבר התקף לב, סובל מאי ספיקה או מהפרעות קצב, או שחווה סימפטומים גופניים אחרים הקשורים למצבו הלבבי, עובר דרך מסלול מורכב ומפרך של פרוצדורות רפואיות, טיפולים, מעקבים ושינויים אקראיים במצב בריאותו. כחלק מההתמודדות המורכבת עם המצב הרפואי עלולות לצוף גם תחושות של חרדה, חוסר אונים, איבוד שליטה ושינויים במצב הרוח.

בחיי היום-יום מבקש החולה לחזור לשיווי המשקל הנפשי שקדם למחלה. חולים רבים אכן מצליחים לעשות כן, אבל הצורך לחזרה מהירה לאיזון מדחיק במקרים רבים את העיבוד ההכרחי של האירועים מבחינה מנטאלית ורגשית. בנוסף, ישנם חולים שמתמודדים גם עם קשיים פסיכולוגיים קודמים, שלמרבה הצער מחבלים במאמצי השיקום של הגוף, ולעתים אף מעלים במאות אחוזים את הסיכון ללקות בהתקף לב נוסף או להחריף מצב רפואי קיים (בגלל חזרה להתנהגויות מסכנות כמו עישון, תזונה גרועה אורח חיים דוחק ולחוץ ונטייה להתפרצויות כעס).

במאמר חשוב שפורסם בשנת 1999 בירחון האיגוד הקרדיולוגי האמריקאי (Circulation) על ידי ד"ר אלן רוזנסקי, קרדיולוג אמריקאי בכיר, ושותפיו, מדגישים החוקרים את הממצאים המרתקים בנוגע לקשר בין התפקוד הפסיכולוגי של האדם להתפתחות מחלות לב והחרפתן. לפי החוקרים דיכאון, חרדה, מאפיינים אישיותיים, בידוד מקשרים חברתיים וסטרס מתמשך בחיים הם חמשת הגורמים הפסיכולוגיים המרכזיים המובילים להאצת התפתחות מחלות לב והחרפתן.

ואיך כל זה קורה? לפי החוקרים, סטרס ומצב נפשי שלילי מתמשכים משפיעים ישירות על הפיזיולוגיה של הגוף: העלאת קצב הלב (הגברה באמצעות מערכת העצבים הסימפתטית) ולחץ הדם, היצרות כלי הדם בכלל וסביב הלב בפרט, הגברת קצב הצטברות פלאק (רובד טרשתי) בכלי דם של הלב, הפרשת כמויות גדולות של ההורמון קורטיזול (שמחליש את המערכת החיסונית, מוריד צפיפות העצם ומחליש את הרקמות השריריות) והגברת הנטייה לייצור קרישי דם. החוקרים מצביעים על התרומה המשמעותית של התערבויות פסיכולוגיות היוצרות שינויים חיוביים בהתנהגויות הסיכון למחלות לב (אכילה לא-בריאה, עישון, העדר פעילות גופנית), מעצימות את היכולת של האדם לשלוט בסטרס שהוא חווה ובכך להשפיע על התהליכים הפיזיולוגיים שצוינו לעיל.

טיפול פסיכולוגי-רפואי בתחום הקרדיולוגי בוחן את כל גורמי הסיכון הפסיכולוגיים העשויים להחריף את המצב הגופני של החולה, כפי שידועים מהמחקר הפסיכו-רפואי, ויחד עם החולה נבחנים יעדים לשינוי התנהגותי-רגשי. המשפחה נכנסת לתמונה כאשר יש חשיבות בתמיכה בתהליך השינוי שעובר החולה כמו שינוי תעסוקתי או שינוי התנהגויות מזיקות. היום הרפואה יודעת "לתקן" את הלב מהר מאוד ובדרך יעילה מאוד, אולם נשארת מצוקה רגשית גדולה הפוערת תחושות ומחשבות סביב הפגיעות הגופנית, חרדות מוות, שינוי בדימוי העצמי והגופני והתנהגויות של הימנעות מחזרה לתפקוד.